סוויצ' במחשבה

המסע להונג קונג ויפן היה מרתק ברמות אחרות,
עכשיו כשאני יושבת על הנדנדה במרפסת שלי אני יכולה לכתוב על הטלטלה הגדולה.
הוא פינק אותי. בעלי. לקוחות VIP טיול ליפן .הזמנתי לך כרטיס הוא אמר, שאני אתנגד?.. הקדמנו את הטיול והחלטנו לתת קפיצה להונג קונג ואז להצטרף עם כל הקבוצה לטיסה ליפן.  בילינו בהונג קונג 7 ימים מטורפים, סוליקו, זמן איכות שלו ושלי. זוגיות. תרבות ומסע מרתק.

חזרתי עכשיו מבית הכנסת
ברכת הגומל.
טיסה cx502 מהונג קונג ליפן
עולים לטיסה רעננים ויפים פוגשים חברים (שאני לא מכירה) נישוקים וחיבוקים, אההה זו את המנטורית נכון? את זו שמשנה מחשבות? אני עוקבת אחריך.

ממריאים. הכל טוב מחלקים לנו ארוחת בוקר. אומלט, גבינות קפה מיץ תפוזים, המטוס קצת לא יציב. קופץ. לא נעים. יש הרבה כיסי אוויר באיזור. אבל לא משהו חריג.

ואז זה קורה.

האור האדום של החגורות נדלק.

הדיילות מתחילות לרוץ ולצעוק שימו חגורות! שימו חגורות!

אנחנו מסתכלים עליהן בתדהמה אפילו מגחכים קצת. מה יש להן?

ועוד לפני שהבנו. 

בום גדול 

אמאלה

המטוס נפל כמה מאות מטרים למטה. 

נכנסנו למערבולת.

מכירים את זה מהסרטים המפחידים האלו שאנחנו רואים בקולנוע? בטלויזיה? בנטפליקס? אז ככה. בדיוק. 

כוסות מיץ תפוזים וקפה מתעופפים באוויר. אנשים (שרובם לא הספיקו לחגור עקב ההתראה הקצרה) עפו מהכיסאות שלהם. איסו חטף מכה חזקה בראש ונפל על הריצפה, תינוק בן כמה חודשים שהיה בזרועות אמו עף לה מהידיים והתגלגל במעבר, מחזה נוראי. סרט אימה. כולם צורחים בהיסטריה ובכי.
לא הבנו מה קורה אבל היה ברור לנו שזה משהו ממש לא טוב. אנחנו באוויר בלי שליטה על כלום ורק השם יכול לעזור לנו. נראה שהטייס לא ממש מסתדר ולא מצליח לייצב את המטוס, הדיילות בוכות. איסו מחזיק אותי חזק. מתחבקים. אני בהתקפת חרדה כל הגוף שלי רועד. חוסר שליטה. פחד נוראי. היסטריה.

ומה עבר לי בראש? הילדים שלי. הילדים היפים שלי. מה יהיה עם הילדים שלי.

מהר מאוד זיהיתי את המצב שבו אני נמצאת.  היי חמודה, אמרו לי הקולות בראש. את בחרדה גדולה. בואי נעזור לך..  עצמתי עיניים וראיתי איך איריס יוצאת מהגוף שלי ומתבוננת עלי מהצד. היא הצופה עכשיו. היא מדברת איתי מחבקת אותי מרגיעה ואומרת לי מה לעשות.  ברגע הזה התנתקתי מההמולה.

עצמי את העיניים ובואי ננשום יחד. היא אמרה, לקחנו אוויר והוצאנו. ההיסטריה מסביב ממשיכה. שששש אל תקשיבי לבכי ולרעשים מסביב. אני איתך. אנחנו יחד. נתגבר על זה. אנחנו נושמות, לוקחות אוויר ומוציאות.

בואי נגיד מנטרות יחד. אז אמרנו.
המטוס יציב. 
הכל בסדר. 
זו חברת תעופה מהמובילות בעולם. 
הטייס ותיק ומקצועי הוא מפעיל מנועים ומוציא אותנו מהמצב הזה. 
אני סומכת עליו. אני סומכת על הייקום. 
מזג האוויר מתייצב. הכל טוב. 
השם שומר עלינו. הכל בשליטה. 
אנחנו נוחתים בשלום. 
אנחנו נוחתים בשלום. 

נשימות ומנטרות החזירו אותי לייצב דופק. החרדה נעלמה.  אנשים שהיו סביבי חזרו אחרי המשפטים שלי. דיברנו את המנטרות יחד. חזק. 

אחרי 50 דק של טלטלה באוויר נחתנו בשלום.

אמבולנסים כתבים וצלמים חיכו למטה, הובילו אנשים בכסאות גלגלים.

התחבקנו, בכינו, תודה על הכוח. ותודה להוא שם למעלה.

עכשיו השאלה היא איך חוזרים?

בסדנאות אני מובילה אנשים ונותנת להם כלים לשינוי מחשבתי. לשינוי חיים. לא פעם אני נתקלת בתשובות של.. טוב בתאוריה זה עובד. על הלוח זה קל. נראה אותך בזמן אמת מיישמת את הדברים. כן, זה קטע מטורף, בזמן אמת המוח יודע איך להתנהל. יש לו את הכלים. רק אנחנו מפעילים ומנווטים את המוח שלנו. אנחנו בוחרים באיזה מצב להיות.

החיים הם סרט ואנחנו הבימאים, זו הרצאת הדגל שלי. האם אנחנו אחראים על הסרט שלנו, על החיים שלנו? כן.

האם אנחנו יכולים להיות בשליטה תמיד ובכל מצב? לא.

יש ארועים שקורים לנו בחיים שהם לא בשליטתנו כמו מחלה, תאונה, טיסת אימה.. הפירוש שאנחנו נותנים לאירועים הוא זה שקובע את חיינו, הוא זה שקובע איך נרגיש. אם אני אתקרבן ואיילל על מר גורלי אני אוסיף עוד צער חרדות ופחדים לחיים שלי, ואם אני אשנה חשיבה ואאמץ גישה של – איך אני מתקדמת מפה? מה אני יכולה לעשות כדי לשנות את המצב? בגישה הזאת כל הייקום יחלץ לעזרתי.

חזרנו בשלום הביתה. יפן מהממת והונג קונג מטריפה!.

עכשיו, כל שנותר לקוות הוא שאמוש לא תקרא את הפוסט:)